לאחרונה אנו עדים לתשדירים מטעם הרשות הלאומית למניעת תאונות, המתיחסים לכל עבירה כאל פשע ואל כל עבריין תנועה בתור רוצח או מחבל. הכל נעשה בכוונה להעלות את המודעות לנהיגה לפי חוקי התנועה, מתוך הנחה שאם אכן ננהג לפי החוק הדבר ימנע את תאונות הדרכים.
הדבר היה נכון אם כולם היו אמנם משתכנעים ומקיימים את החוקים ואף אחד לא הי מבצע ולו טעות קטנה אחת בזמן הנהיגה. אבל לצערי המצב בשטח שונה בגדול מהמצב האידיאלי הזה.
ברוב המקרים, כדי שתתרחש תאונת דרכים צריכם להתקיים שני תנאים, מצד אחד נהג המבצע את העבירה או הטעות ולא מזהה את המצב המסוכן שנוצר, ומצד שני נהג שלא מבחין בביצוע העבירה ולא מתיחס למצב המסוכן שנוצר בעקבות העבירה (הטעות) של הנהג הראשון. הרבה פעמים הנהג המבצע את העבירה והנהג שלא מבחין במצב המסוכן שנוצר הוא אותו הנהג והרבה פעמים זה כל אחד מאתנו ולאו דוקא "הנהגים העבריינים ההם".
במצב הקיים בכביש לא מספיק לקיים רק את החוקים, אלה צריך צריך גם לדעת איך להתנהג במצבים של הווצרות תרחיש מסוכן בכביש כדי למנוע את התאונה למרות שבהרבה פעמים החוק לצדנו. המפליא הוא שהרשות בחרה להתיחס רק לתנאי הראשון ולא היה ולו תשדיר רציני אחד המתיחס לצורת להתנהגות בכביש בכלל ולנהיגה בפרט, לדוגמא התנהגות מסוכנת של הולכי רגל העלולה לסכן את הנהג המקיים את החוק. הפחדה אולי משפיעה לזמן קצר אבל הדבר לא מביא לשינוי בצורת ההתנהגות לאורך זמן.
אני החלטתי לא להיות מעורב בתאונת דרכים, לא מבחינת "לי זה לא יקרה" אלא דוקא מתוך ידיעה שהדברים המסוכנים כן יכולים להתרחש בכל מצב בכביש.
אני לא יוצא מתוך הנחה שכל אחד עוצר ברמזור אדום, אני בודק את הצומת גם אם יש לי את הזכות המלאה לעבור את הצומת באור ירוק.
אני בודק את הצומת גם אם יש תמרור עצור בכביש החוצה. כאשר אני נוהג בתוך ככר תנועה אני בודק בכל פניה אם הנהג עוצר למרות שהזכות בככר היא שלי.
אני סוטה לשוליים גם אם מישהו עוקף בפס לבן .
אני בודק את שני צידי המדרכה כדי לא להגיע למצב שמישהו "פתאום" יתפרץ לכביש.
אני מסתכל על גלגלי הרכב אותו אני עוקף כדי לראות אם לנהג יש כוונה לסטות לכיוון שלי.
בנהיגה בשעות החשיכה אני מסתכל על הפנסים של הרכב המתקרב במסלול הנגדי כדי לראות אם קיימת סטיה של הנהג לכיוון הנתיב שלי.
אחרי שעצרתי לפני מעבר החציה אני יוצר קשר עין עם הולך הרגל ולאחר שבדקתי שאין רכב נוסף מתקרב למעבר החציה אני מסמן להולך הרגל לעבור את הכביש.
בתור הולך רגל אני מסמן בהרמת יד לנהג שאני מתכוון לעבור את הכביש ורק אחרי סימון מצידו אני עובר את הכביש מבלי להסיר את העיניים מהכביש גם אם אני עובר באור ירוק. בתור נוסע ברכב אני מעיר לנהג על מצב שיכול לסכן אותי וכמובן גם אותו כמו למשל שמירת מרחק או אור אדום ברמזור.
אפשר אמנם לבוא בטענות לנהגים אחרים, אפשר לבוא בטענות לממשלה, למשטרה ולמע"צ, ואפשר גם להחליט לא להיות מעורבים בתאונה דרכים ולעשות את הדברים הנדרשים כדי למנוע את המצב המסוכן כי אף אחד לא יעשה את זה במקומנו.
הדבר היה נכון אם כולם היו אמנם משתכנעים ומקיימים את החוקים ואף אחד לא הי מבצע ולו טעות קטנה אחת בזמן הנהיגה. אבל לצערי המצב בשטח שונה בגדול מהמצב האידיאלי הזה.
ברוב המקרים, כדי שתתרחש תאונת דרכים צריכם להתקיים שני תנאים, מצד אחד נהג המבצע את העבירה או הטעות ולא מזהה את המצב המסוכן שנוצר, ומצד שני נהג שלא מבחין בביצוע העבירה ולא מתיחס למצב המסוכן שנוצר בעקבות העבירה (הטעות) של הנהג הראשון. הרבה פעמים הנהג המבצע את העבירה והנהג שלא מבחין במצב המסוכן שנוצר הוא אותו הנהג והרבה פעמים זה כל אחד מאתנו ולאו דוקא "הנהגים העבריינים ההם".
במצב הקיים בכביש לא מספיק לקיים רק את החוקים, אלה צריך צריך גם לדעת איך להתנהג במצבים של הווצרות תרחיש מסוכן בכביש כדי למנוע את התאונה למרות שבהרבה פעמים החוק לצדנו. המפליא הוא שהרשות בחרה להתיחס רק לתנאי הראשון ולא היה ולו תשדיר רציני אחד המתיחס לצורת להתנהגות בכביש בכלל ולנהיגה בפרט, לדוגמא התנהגות מסוכנת של הולכי רגל העלולה לסכן את הנהג המקיים את החוק. הפחדה אולי משפיעה לזמן קצר אבל הדבר לא מביא לשינוי בצורת ההתנהגות לאורך זמן.
אני החלטתי לא להיות מעורב בתאונת דרכים, לא מבחינת "לי זה לא יקרה" אלא דוקא מתוך ידיעה שהדברים המסוכנים כן יכולים להתרחש בכל מצב בכביש.
אני לא יוצא מתוך הנחה שכל אחד עוצר ברמזור אדום, אני בודק את הצומת גם אם יש לי את הזכות המלאה לעבור את הצומת באור ירוק.
אני בודק את הצומת גם אם יש תמרור עצור בכביש החוצה. כאשר אני נוהג בתוך ככר תנועה אני בודק בכל פניה אם הנהג עוצר למרות שהזכות בככר היא שלי.
אני סוטה לשוליים גם אם מישהו עוקף בפס לבן .
אני בודק את שני צידי המדרכה כדי לא להגיע למצב שמישהו "פתאום" יתפרץ לכביש.
אני מסתכל על גלגלי הרכב אותו אני עוקף כדי לראות אם לנהג יש כוונה לסטות לכיוון שלי.
בנהיגה בשעות החשיכה אני מסתכל על הפנסים של הרכב המתקרב במסלול הנגדי כדי לראות אם קיימת סטיה של הנהג לכיוון הנתיב שלי.
אחרי שעצרתי לפני מעבר החציה אני יוצר קשר עין עם הולך הרגל ולאחר שבדקתי שאין רכב נוסף מתקרב למעבר החציה אני מסמן להולך הרגל לעבור את הכביש.
בתור הולך רגל אני מסמן בהרמת יד לנהג שאני מתכוון לעבור את הכביש ורק אחרי סימון מצידו אני עובר את הכביש מבלי להסיר את העיניים מהכביש גם אם אני עובר באור ירוק. בתור נוסע ברכב אני מעיר לנהג על מצב שיכול לסכן אותי וכמובן גם אותו כמו למשל שמירת מרחק או אור אדום ברמזור.
אפשר אמנם לבוא בטענות לנהגים אחרים, אפשר לבוא בטענות לממשלה, למשטרה ולמע"צ, ואפשר גם להחליט לא להיות מעורבים בתאונה דרכים ולעשות את הדברים הנדרשים כדי למנוע את המצב המסוכן כי אף אחד לא יעשה את זה במקומנו.
מתנדב עמותת "מתונה" בהרצאות דיונים והדרכה למניעת תאונות דרכים במסגרת צה"ל מועדוני קשישים ובתי ספר. חבר בפורום "פעולה" ופועל להעלאת המודעות בציבור לאמצעים טכנולוגיים שיכולים לעזור כבר היום לנהג להיות מודע למצבי סכנה.
